החלטה בתיק עמ"ת 38867-01-13

מבוא

1.                  ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' כהן, ס' נשיאה) מיום 15.1.13 בתיק מ"ת 26025-12-12. בהחלטתו קיבל בית המשפט את עמדת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

2.                  לבית משפט קמא הוגש כתב אישום נגד העורר ונגד נאשם אחר בכתב האישום, שהוא קרוב משפחתו של העורר, רונן עדן (להלן: "רונן") . כתב האישום אוחז ארבעה אישומים מתוכם יוחסו לעורר שלושה:

א.               באישום מס' 2 - נטען כי העורר ורונן שוחחו בטלפון ביום 29.11.12 בסמוך לשעה 13:00. הם קבעו פגישה לשעה מאוחרת יותר וזאת כדי שרונן ימכור לעורר סם מסוכן מסוג חשיש. השניים לא הסכימו על כמות הסם: בעוד שהעורר ביקש כי רונן ימכור לו 12 פלטות, ביקש רונן למכור 5-6 פלטות בלבד. בשעה 20:10 או בסמוך לכך נפגשו השניים בירושלים. רונן הגיע ברכב והעורר בקטנוע. העורר נכנס לרכבו של רונן יחד עם תיק ושם, על פי כתב האישום, מכר לו רונן עשר פלטות של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 962.87 גרם שאותן הוא הכניס לתיק שהיה עמו, תמורת סכום כספי שאינו ידוע למשיבה. העורר ורונן עזבו את המקום. העורר נהג על קטנוע ובמהלך הנסיעה, כאשר חשש שעוקבים אחריו, נכנס לסמטה, נטש את הקטנוע וזרק אל חצר בניין סמוך את התיק שלתוכו הכניס את הסמים שקנה. העבירה המיוחסת לעורר באישום זה היא עבירה של סחר בסם מסוכן - עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973 (להלן: "הפקודה").

ב.                באישום מס' 3 - מואשם העורר בכך ששבועיים שלושה לפני התאריך של 6.12.12 הוא מכר לאריה בן סימון פלטה של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל שאינו ידוע במדויק למשיבה תמורת 2,000 ש"ח. באישום זה מואשם העורר בעבירה של סחר בסם מסוכן.

ג.                 באישום מס' 4  - נטען כלפי העורר כי במקום ובתאריך שאינם ידועים לקראת סוף חודש נובמבר הוא סיפק לניסים ראובן סם מסוג חשיש במשקל שאינו ידוע למשיבה. באישום זה מואשם העורר באספקת סם מסוכן -  עבירה לפי סעיף 13 לפקודה.

3.                  לצד כתב האישום הגישה המשיבה לבית משפט קמא בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימות ראיות טובות להוכחת המיוחס לו; העורר עוסק בסמים דרך קבע, מוכר וקונה כמויות גדולות ומנסה לאתר לקוחות פוטנציאליים. בנוסף התייחסה המשיבה לעברו הפלילי של העורר שכולל שלוש הרשעות קודמות בגין 11 עבירות בתחומי האלימות, הרכוש והסמים, אשר בגינן אף נדון למאסר בפועל.

ההליכים שהתקיימו בבית משפט קמא וההחלטות שניתנו

4.                  ביום 24.12.12 התקיים בבית משפט קמא דיון בבקשה שבו טענו הצדדים את טענותיהם. הסנגורית הסכימה לכך שקיימות ראיות לכאורה באישום מס' 2 לביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, אך לא לעבירת הסחר. ביחס לאישומים האחרים הצביעה על כך שהמדובר בהפללות של שותפים לעבירה, ללא שניתנו תמיכה ראייתית כנדרש. בכל הנוגע לעילת המעצר סברה הסנגורית כי זו קמה מעצם מהות העבירות המיוחסות לנאשם, אך טענה לכך שיש לבחון אפשרות שחרור לחלופת מעצר. באת כוח המשיבה טענה בדיון לעניין הראיות והתנגדה לשחרור לחלופת מעצר.

5.                  בהחלטתו מצא בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. הוא נסמך על תמלילי האזנות הסתר; דו"ח העיכוב, דו"ח הפעולה; תפיסתו של התיק והעברות הכספים וזאת בנוגע לאישום מס' 2. באשר לאישומים האחרים ציין בית משפט קמא כי הודעות ראובן ניסים ואריה בן סימון יחד עם האמור בהודעתו של העורר מקימות את התשתית הדרושה ביחס לאישומים אלה. 

6.                  מכאן נפנה בית המשפט לבחון את עילת המעצר ואת שאלת החלופה. בית המשפט מפנה להחלטות שניתנו בעניינם של סוחרי סמים ומצביע על המקרים החריגים שבהם שוחררו נאשמים בעבירות אלה. בהתחשב בכך שהעורר בן 25.5 מצא בית המשפט לנכון להיעזר בתסקיר מעצר כדי לבחון את כניסתו של העורר לגדרם של אותם חריגים שיש לשקול את שחרורם למרות מעורבותם בעבירת של סחר בסמים.

7.                  בהמשך להחלטתו של בית משפט קמא הוגש לעיונו תסקיר מעצר. בתסקיר מפורטים עברו של העורר, מצבו המשפחתי וקורותיו. עולה ממנו כי חודש וחצי טרם מעצרו הוא פוטר מעבודתו כשליח. עוד נלמד מתוך התסקיר כי שירות המבחן בחן את מצבו של העורר בעבר, וההערכה בעת שהיה נער הייתה כי הוא סובל מהתמכרות לסמים, אך הוא מצדו התנגד לטיפול והכחיש בעיות שימוש בסמים. גם בשלב מאוחר יותר, בשנת 2006, בעת ששוחח עם קצין מבחן אגב מעורבות אחרת בפלילים הייתה התרשמות כי הוא משתמש בסם מסוג חשיש, אך העורר טען שהפסיק ומסר בדיקות שהצביעו על ניקיון מסמים. עוד נלמד מהתסקיר כי הוא עבר תהליך של חזרה בתשובה והתחתן וניכר היה כי חלה התמתנות בדפוסי חיים עבריינים. עניין נוסף שעולה הוא כי העורר לא סיפר לאשתו על דבר פיטוריו וכי הצטברו למשפחה חובות רבים. העורר שלל שימוש בסמים והסכים למסור בדיקות. שירות המבחן בחן את התאמתן של האם והרעיה לשמש כמפקחות במסגרת חלופת מעצר ואגב כך הוא הוא מציין את תדהמתן על מעצרו. עוד מצוין כי העורר שהה בעבר במעצר בית ולא הפר את התנאים שנקבעו.

8.                  בסיכום התסקיר מעריך שירות המבחן כי בתקופות משבר ולחצים נוטה העורר לשוב לדפוסי התנהגות מעברו, הכוללים מעורבות בפלילים, ולמרות הכחשתו הוערך כי הוא עדיין משתמש בסמים. ההתרשמות היא כי הוא נוטה להתנהג באופן אימפולסיבי ובלתי אחראי בתחומי חייו השונים וכי קיים סיכון להישנות התנהגות פוגעת. לצד הערכה זו, העריך שירות המבחן כי המעצר מהווה גורם הרתעתי וכי חלופת מעצר שתבטיח השגחה קפדנית יכולה לאיין את המסוכנות בטווח המידי. נוכח ההתרשמות החיובית מהאם ומהאישה הוצע לאפשר שחרור העורר למעצר בית בפיקוח אמו או אשתו תוך שימוש באיזוק אלקטרוני והטלת צו פיקוח מעצרים למשך 6 חודשים.

9.                  ביום 13.1.13 התקיים דיון נוסף בפני בית משפט קמא באפשרות השחרור לחלופה. בהחלטתו מיום 14.1.13 הורה בית משפט קמא כאמור על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, וזאת לאחר שעיין בתסקיר ושמע את טענות הצדדים, אך לא שוכנע כי יש בחלופה כדי לשלול את המסוכנות. בית המשפט מציין במסגרת החלטתו את הערכת שירות המבחן לקיומו של סיכון להישנות התנהגות פוגעת וכן הצביע על הנתונים והמידע המפורטים בתסקיר. מכאן הערר שלפני.

הטענות

10.              העורר טוען כי קביעת בית משפט קמא על קיומן של ראיות לכאורה באשר לאישומים מס' 3-4 אינה נכונה שכן מדובר בעדויות של שותפים לעבירה המחייבות תוספת ראייתיות. לטענתו אלה אינן בנמצא. מכל מקום באשר לאישומים אלה לא מצוינת כמות הסם ולא מצוין מועד ההספקה. אותם שותפים לא נעצרו, לא הוגש נגדם כתב אישום ולפיכך מדובר בהפליה מצד רשויות האכיפה. באשר לאישום מס' 2 נטען כי הראיות הקיימות הן לעבירה של החזקת סם  אך אין בנמצא ראיות לסחר או שאלה הינן ראיות בעוצמה נמוכה. במהלך הדיון הבהירה הסנגורית, בהגינותה, כי אכן קיימת התייחסות של העורר לאנשים המוזכרים באישומים מס' 3-4 אך מדובר בהתייחסות חלקית ועקיפה. עוד הפנתה הסנגורית למהלך חקירתם של אותם שניים ולכך ששניהם הודו והפלילו את העורר מיד עם חידוש ההסרטה, וזאת לאחר שהסרט המתעד את החקירה הופסק באופן המעלה חשד להתערבות לא כשרה ותוך שמובטחות להם טובות הנאה לצד איומים למה שיארע אם לא יודו ויפלילו את העורר. 

11.              בכל הנוגע לשאלת השחרור סבור העורר כי בית המשפט טעה בכך שדחה לקונית את המלצת שירות המבחן מבלי שנתן כל נימוק או הסבר לכך. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר בעת שהיה מודע לעבירות, לעבר ולמכלול הנסיבות ולא הייתה כל סיבה להתעלם מהתסקיר החיובי שניתן. ההמלצה, כך נטען, ניתנה לאחר התרשמות מהעורר ומהמפקחות וכן בהתחשב בתקופת המעצר עד עתה. עמדת הסנגורית היא כי העורר נמנה על אותם חריגים מבין מי שהואשם בעבירות של סחר בסמים או החזקת סם שלא לצריכה עצמית שיש לאפשר את שחרורם לחלופת מעצר למרות החזקה בדבר מסוכנותם.

12.              באשר למצבו האישי של העורר נטען כי נישא לפני מספר שנים ומאז החל לנהל אורח חיים נורמטיבי. עד חודש וחצי לפני מעצרו הוא עבד ופרנס את משפחתו והמדובר באדם צעיר המצוי בתחילת חייו. העורר הפנה גם לכך שהצגת הדברים באשר לעברו הפלילי בבקשה למעצרו אינה נכונה. העבר בו מדובר הוא רחוק יחסית. ההרשעה האחרונה היא משנת 2008 בעבירה של החזקת סכין והרשעתו בעבירות סמים, שכללו אך ורק החזקה של סם לשימוש עצמי, הן משנים מוקדמות יותר. הוא מעולם לא נשא בעונש מאסר בין כתלי הכלא ובהתחשב בכך ניתן להניח שיקיים את תנאי השחרור בקפדנות.

13.              שיקול נוסף שהובא במסגרת טיעוני העורר נוגע לתועלת שתצמח משחרורו לחלופה תוך פיקוח וליווי של שירות המבחן. עמדת הסנגורית היא כי האינטרס הציבורי מחייב את הפנייתו של העורר לטיפול ולווי כאלה, באופן שיאפשר לו לשקם את חייו. לטענתה הכלים שיקבל העורר במסגרת פיקוח וליווי של שירות המבחן, יאפשרו לו להתמודד אתו בצורה טובה יותר, גם במידה ו יוטל עליו בסופו של דבר עונש מאסר בפועל עם תום ההליך.